מיכאילו ורביצקי

**מיכאילו ורביצקי**
**Михайло**
לידה	4 במרץ 1815; Jawornik Ruski, רפובליקת פולין
פטירה	7 בדצמבר 1870 (בגיל 55); Młyny, Podkarpackie Voivodeship, רפובליקת פולין
שם לידה	Михайло Михайлович Вербицьки
מקום קבורה	Młyny, Podkarpackie Voivodeship
סוגה	בארד, מוזיקת מקהלה, מוזיקה סימפונית, theatre music
שפה מועדפת	אוקראינית
כלי נגינה	גיטרה

מיכאילו מיכאילוביץ' ורביצקי (באוקראינית: Михайло Михайлович Вербицький, ‏ 4 במרץ 1815 יאבורניק רוסקי - 7 בדצמבר 1870 מליני) היה מלחין וכומר יווני-קתולי אוקראיני, אחד מראשוני המלחינים המקצועיים של גליציה. ורביצקי הלחין מנגינה חלופית לשיר "תהילת אוקראינה לא אבדה", גרסה שהפכה מאוחר יותר להמנון הלאומי של אוקראינה.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיכאילו ורביצקי נולד באזור נאדסיאניה ("מעבר לנהר סן"), ולפי הסברה המקובלת ביותר, ביישוב יבורניק רוסקי, והוטבל בדת הנוצרית יוונית-קתולית 8 קילומטר משם, בכפר אולוץ' (24 קילומטר מרחק מסאנוק), בכנסייה מעץ "עלייתו של ישו השמימה" (ווזנסנסקי) בה שימש אביו ככומר. שני היישובים המוזכרים הם היום חלק מהפרובינציה (וויבודות) של פודקרפאציה של פולין. באותן השנים היו חלק מפולין הקונגרסאית. ורביצקי נשאר יתום בגיל 10 וגודל על ידי אחי אביו, הבישוף איוואן סניהורסקי, מראשי הכנסייה היוונית-קתולית האוקראינית בגליציה, שרובה היה חלק מהאימפריה האוסטרית. הוא גר יחד עם אחיו וולודיסלב אצל הדוד בעיר פשמיסל. סניהורסקי היה פעיל מאוד בקידום התרבות והשפה האוקראינית. הוא הקים את בית הדפוס הראשון בעיר בשפה זו, פרסם קובצי פולקלור וספרי לימוד האוקראינית. בשנת 1818 ייסד סניהורסקי בית ספר לזמרי כנסייה (קנטורים) ולמורים וכעבור עשור, מקהלה כנסייתית ובית ספר למוזיקה. עם אחיו, למד ורביצקי בבתי ספר בפשמיסל, בגימנסיה ואחר כך בתיכון. קיבל חינוך מוזיקלי בבית הספר לזמרי כנסייה ומורים מיסודו של הדוד, היה לו קול ערב והצטיין בזמרה כסולן במקהלת הקתדרלה על שם יוחנן המטביל בפשמיסל. דודו התרשם מכישוריו והביא לו מורה צ'כי בשם אלויז נאנקה שלימד אותו בעיקר הלחנה.

בגיל 18 בשנת 1833 נרשם ורביצקי לסמינר התאולוגי בלבוב. התעניין במיוחד במוזיקה ולמד לנגן בגיטרה. מאוחר יותר כתב ספר לימוד לכלי נגינה זה וכתב קטעי מוזיקה לגיטרה. בגלל קשיים כספיים נאלץ פעמיים לעזוב את לימודיו אך לבסוף הצליח באיחור רב לסיים ולקבל הסמכה ככומר בסמינר בפזמיסל בשנת 1850. הוא שב לפשמיסל עוד ב-1846 והשתלם שם גם בתחום המוזיקה אצל מלחין צ'כי בשם פרנצישק לורנץ שהכיר לו יותר מקרוב את המוזיקה הקלאסית המערבית.

אחרי שכיהן ככומר סמפר ערים, בשנת 1852 קיבל ורביצקי פרוכיה בכפר מליני בנפת יבורסקי, בו התגורר ועבד כל שאר חייו.

פעילותו המוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ורביצקי הקדיש הרבה מזמנו ומרצו להלחנת מוזיקה כנסייתית ויצירותיו נפוצו במהרה בכל רחבי גליציה. ביניהן ניתן לציין "Єдинородний Сине" (או, בן יחיד), "Святий Боже" (או, אל קדוש)"Алилуя" (הללויה),תפילת "Отче наш" (אבינו) ו-"Хваліте Господа з небес" (שבחו לאל שבשמיים) הוא תרם להנחת היסודות של המוזיקה האוקראינית המודרנית. מנגינותיו היו פשוטות למדי, לעיתים קרובות, מחלקות בבתים, ובדרך כלל במודוס מינורי. לעומת זאת מוזיקת הבמה שלו כמו "פרוסטצ'קה" (הטיפשון) (1870) קיבלו השראה מסוגה עממית שהתאפיינה בזרימה מלודית, הייתה נגישה, תאורית ומעוררת רגשית. בתחום המוזיקה הכלית לא חיבר ורביצקי יותר מעיבודים פשוטים של מנגינות עממיות. עם זאת השאיר גם 12 יצירות הקרויות "סימפוניות", למעשה מעין פתיחות שעל יסוד השישית שבהן הלחין סטניסלב ליודקביץ' קטע תזמורתי ושלישייה לפסנתר.

ורביצקי הלחין גם את היצירה "זפוביט" ("צוואה") על מילות שיר מאת טאראס שבצ'נקו לסולן זמר בס, מקהלה כפולה ותזמורת, וכן את האופרטה "פודגוריאנה" שהועלתה על במה בלבוב בשנת 1864. ורביצקי חבים גם יצירות מקהלתיות ושירים כנסייתיים וחילוניים.

הוא ידוע במיוחד כמלחין של השיר הפטריוטי "תהילת אוקראינה לא אבדה" (ש'צה נה וומרלה אוקראיני") שאומץ כהמנון אוקראינה על ידי הממשלה הרפובליקאית משנת 1917.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2005 בנוכחות נשיא אוקראינה ויקטור יושצ'נקו ונציגי הממשלה הפולנית נחנכה קפלה-פנתאון על קברו של מיכאילו ורביצקי בכפר מליני בשטח פולין בטקס לכבוד יובל ה-140 של ההמנון האוקראיני ו-190 שנה להולדתו של המלחין. הקפלה תוכננה על ידי האדריכל האוקראיני איוואן קובלנקו.